חורבת קרתא

שמורת חורבת קרתא שנמצאת מצפון לעתלית משתרעת על גבעת כורכר שצופה על הים. בראש הגבעה נצבים שרידי המצד הצלבני דטרוא, שנבנה בתחילת המאה ה 12 כדי להגן על הצלבנים ועולי הרגל הנוצרים שעברו בדרך הים. בשנת 1218 נבנה בקרבת המצד מבצר עתלית ובתוך שבין המבצר לרכס הכורכר התבסס ישוב חקלאי. כדי להגן על הישוב, הצלבנים חצבו בתוך הרכס חומה וחדרי משמר ושלבו במערך ההגנה גם את המצד. בנוסף למצד, בתחומי השמורה נמצאים גם מערות קבורה שהוסבו ע"י הצלבנים לאורוות, דרך עתיקה, כתובת פיניקית קדומה וכן מחסני תחמושת וביצורים מימי המנדט הבריטי. הגעה

סוג מסלול: מעגלי צל: 0%
משך: עד שעה אורך: כקילומטר
ליד: עתלית עונה: כל השנה, החצבים מתחילים לפרוח בספטמבר.

תואי שטח: תוואי מישורי להוציא העליה לגבעה והעליה אל בריכת המים
עומס: לא עמוס
הגעה: מהכיכר הסמוכה למוזיאון ההעפלה יש להמשיך ישר עוד כחצי ק"מ לאורך כביש הגישה שמוביל לבריכות המלח
התמצאות: סימון שבילים שחור-כחול
מפה: מפה מספר 4 - הכרמל ורמות מנשה

תחילת המסלול

מרחבת החניה יוצא שביל שחור שמטפס אל ראש הגבעה. במעלה הדרך, למרגלות בריכת מים מנדטורית, השביל השחור פוגש שביל נוסף שמסומן בכחול (מעגלי), פונה ימינה וממשיך לכיוון מצודת דטרוא.

האורוות

מעט אחרי תחילת השביל הכחול נמצאת מערה ששרידי הבניה שעוטפים אותה מלמדים על גלגוליה הרבים. לא ברור מתי בדיוק נחצבה המערה, אולם בתחילת דרכה היתה זו מערת קבורה. בתקופה הרומית הוקם מעל למערה מבנה והמערה הפכה למרתף. בתקופה הצלבנית פעלה על הגבעה מחצבה. הכורים הסירו את הסלע מסביב למערה אך הותירו את קירותיה על כנם ובכך יצרו מבנה המנותק משכבת הסלע שממנו הוא נכרה. בתוך המערה נחצבו אבוסים והמערה הפכה לאורווה. הגומחות שנחצבו בקיר החיצוני הדרומי שלצד המערה שימשו להתקנת קורות שעליהן הושתת גג.

מצודת דטרוא

מאזור האורוות השביל ממשיך עוד כ 100 מטרים, מגיע אל המצודה ומטפס אל פסגתה באמצעות יתדות. המצודה נבנתה כבר בימיה הראשונים של הממלכה הצלבנית כדי להגן על הצלבנים ועולי הרגל הנוצרים שעברו בדרך הים. הקומה התחתונה של המצודה נחצבה מתוך סלע הכורכר ומעליה נבנתה קומה נוספת, ממנה שרד בעיקר המסד. בצד המזרחי ובקצה הצפון מזרחי של המצודה נחצבה חומה שתחמה את חצר המצודה. בבסיס החומה נחצבו אבוסים לסוסים ומעבר לה נחצב חפיר שהגן על הקצה המזרחי והפגיע של המצודה.

בורות המים

שני בורות שנחצבו בסלע הכורכר, האחד בריצפת המבנה והשני בחצר, ספקו את תצרוכת המים של המצודה. בור המים החיצוני היה אומנם פחות מוגן אך עדין אפשר לשאוב מים מתוך המצודה באמצעות פיר אנכי שנחצב בקיר המערבי שלה. הבור הוזן ע"י צינור חרס שעבר בתוך תעלה אלכסונית שנחצבה לאורך הקיר הדרומי של המצודה.

הפיר שמוביל אל הבור החיצוני

החומה החצובה והחפיר

הנוף מראש המצודה

החפיר

החפיר

המצודה - מבט מראש החפיר

החצר הפנימית

פריחת החצב

בחודש ספטמבר פורחים למרגלות המצודה מרבדי חצבים. עוצמת הפריחה משתנה משנה לשנה.

פריחת החצב

.

שער העגלות

מהמצודה השביל יורד במתינות עד ל"שער העגלות" שנחצב לאורך רכס הכורכר והקל על המעבר ממזרח למערב. דרומה מכאן, נמצא מעבר נוסף שנקרא "שער הרוחות". בשטח המחצבה שמעל למעבר (מדרום) הולכת ונבנית בימים אלו שכונה חדשה. בתקופת המנדט שימש השטח כמחצבה שסיפקה את חומרי הגלם לבנית נמל חיפה, מאוחר יותר הצבא הבריטי אחסן במקום תחמושת ובהמשך האתר שימש גם את צה"ל. בקצה המערבי של המעבר נותרו מספר מבנים ששמשו את בסיס החימוש הבריטי ותעלות קשר שנועדו להגן על המתחם.

משער העגלות אל הכתובת הפיניקית

מהקצה המזרחי של שער העגלות נפנה שמאלה ונמשיך צפונה לאורך הרכס. מעט אחרי הפניה ניתן להבחין בכתובת פיניקית (האותיות עת) שנחצבה בסלע הכורכר. הכתובת קשורה למושבה שהקימו הפיניקים בתקופת הברזל (תקופת ממלכת ישראל) בסמוך למפרץ שממערב לרכס ויתכן שהיא מלמדת על המקור הפיניקי של השם עתלית.

הכתובת הפיניקית

הדרך חזרה

המסלול ממשיך צפונה לאורך קו הרכס ואז פונה שמאלה ומטפס אל הבריכה המנדטורית. למרגלות הבריכה נמצא מפגש השבילים כחול-שחור, ממנו יוצא השביל השחור שמוביל בחזרה אל החניה.

מבצר עתלית - תצפית מראש מגדל המים המנדטורי

aa
חזרה לראש העמוד